נולדה באוקראינה בכ”ג בתמוז תרנ”ט 1 ביולי 1899 עלתה ארצה בתרפ”א 1921 בדגניה משנת 1929 תרפ”ט נפטרה בי”ג אב תשמ”ז 8 באוגוסט 1987

סוניה נולדה בעיר דונייבצה. היא גדלה בבית ציוני חם שדיברו בו עברית.
עלתה לארץ בדרך בלתי חוקית, ולאחר טלטולי דרך קשים הגיעה למחוז חפצה. כחלוצה בעלייה השלישית חייתה לאור העיקרון של “הגשמה עצמית” כפי שהבינוה היא וחבריה.
היא הצטרפה ל”גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור”, ועבדה בכל עבודה שנשלחה אליה. עבדה בפלוגה שסללה את כביש טבריה-מגדל, במטבחי פועלים ברחבי הארץ, ביניהם מטבח הפועלים בנהריים, בניהול משק הבית ב”ארזה” שבמוצא ועוד.
כאשר הלכו חבריה להתיישבות בתל-יוסף נאלצה סוניה לפרוש מהגדוד כדי לתמוך במשפחתה, שהגיעה ארצה.
בשנת 1929 הגיעה לדגניה. “היה זה היום הגדול בחיי”, חזרה ואמרה. בדגניה עבדה בתקופה הראשונה בשדה – גן ירק ובננות. הדריכה את ילדי בית החינוך בניקיון ובבישול.
זמן רב עבדה כאקונומית וכמבשלת במטבח בדגניה בנצלה את הידע הרב שרכשה במטבחי הפועלים, וניהלה את הלול שנים רבות.
“בכל מקום שהייתי בו”, סיפרה, “עבדתי בלי חשבון של שעות עבודה, ומיציתי את כל יכולתי עד אפיסת כוחות”.
בעבודה ראתה את תכלית החיים ואת טעמם. פעילי הציבור, שהכירו והעריכו את תבונתה של סוניה, את אחריותה ואת מסירותה לכל תפקיד שעסקה בו, קראו לה למלא שליחויות שונות: היא נשלחה לקפריסין לטפל במעפילים ששהו שם במחנות ארעיים, נחלצה לנהל את המעברה בצמח ולטפל בעולים שהגיעו עם קום המדינה וירדה לעין-גדי עם הראשונים להדריכם בכלכלת בית ובעבודה במטבח.
את גולת הכותרת של שליחותה ושל פעילותה הציבורית ראתה בעבודתה עם פליטי השואה בקפריסין, והכינוי “האישה הקטנה עם המטפחת האדומה” היה יקר לה מכול.
במוסדות היישוב הכירו ביכולתה של סוניה, בכושר עבודתה, בנאמנותה וביושרה. כל הדלתות שדפקה עליהן נפתחו לפניה, וכל בקשותיה נענו בעין יפה.
כאשר נפתחו שערי ברית-המועצות, ויהודים החלו להגיע ארצה, התמסרה לקליטתם, ועזרה ככל יכולתה לעולים במרכז הקליטה בטבריה.
הייתה בסוניה עוד תכונה מוצנעת – רגישות לסבלם של נפגעי גורל. היא העניקה להם חום, אהבה ודאגה רבה. גם נכי צה”ל היו קרובים ללבה. היא חסכה מעצמה ותרמה לוועד למען החייל את כל חסכונותיה.
עבודתה האחרונה היתה גיהוץ בגדי הילדים במעגילה של גן “ברוש”.
הפער בין עברה המפואר לבין המגבלות בשנות חייה האחרונות גרמו לה להתבודד ולשקוע בצערה.
כשנאלצה להפסיק לעבוד לא מצאה עוד טעם בחייה.
סוניה לא נישאה, וילדי אחותה ואחיה היו לה למשפחה.

יהי זכרה ברוך