נולד ברוסיה בכ”ג בכסלו תרמ”ז 20 בדצמבר 1887 בדגניה משנת תרע”ב 1913 נפטר בח’ חשוון תשכ”ו 3 בנובמבר 1965
חיים נולד בלאכוביץ’ להוריו רחל ויחיאל – צבי.
בגיל צעיר התחיל לעבוד לפרנסת משפחתו. כשהתבגר גויס לצבא הרוסי. ושירת שלוש שנים במזרח הרחוק. עם שחרורו חזר למשפחתו, אך הרגיש תלוש מן החיים בעיירתו. הוא היה ציוני.
ששה אחים ואחיות מבני המשפחה עלו ארצה: יעקב, חיים וציפורה שהגיעו לדגניה, גבריאל, רבקה שנשאה לאהרון יוסלביץ ואברהם האח הבכור. כשהגיע לארץ וקבע את מקומו בדגניה א’, מצא תשובה לכל שאיפותיו.
כאן חיו אחיו יעקב, ויוסף בוסל שלמד אתו בישיבה בחו”ל ודבר על לבו להישאר בדגניה.
מאוחר יותר עלו ארצה אמו ואחותו צפורה. חיים חשש שהמשפחה תכביד על הקבוצה הצעירה, ועל-כן הלך לעבוד עבודות חוץ בביתניה ובחולדה, ובמשכורתו פרנס את המשפחה. עם תום המלחמה ב-1918 חזר לדגניה, ומאז חי בה והיה מעורב בכל הנעשה במשק, בחצר ובחברה. בדגניה הכיר את צלה, ונישא לה. שלושת בניהם, גבי, (שנקרא על שם אחיו הצעיר גבריאל שנהרג במסגרת שרותו ב”גדוד העברי”), יהודית ורחל’ה, נולדו בדגניה.היה חבר ‘אחדות העבודה’, אבל היה מושפע אידיאולוגית ומנטלית מהגות ודמותו של א.ד. גורדון.
הוא עבד בכל מקום שנדרש: שנים רבות שימש כחצרן וכסדרן עבודה וכן במטבח ובשמירה.
הכול ראו בו איש קבוצה למופת. הוא הזדהה עם אורח החיים בקבוצה ועם עקרון ההסתפקות במועט. תמיד מילא תפקידים הקשורים בצורכי המשק והחברה, השתתף דרך קבע באספות, אך לא נהג לבטא את דעתו, כי לא איש דברים היה.
חיים התנגד לקבוצה הגדולה וראה בקבוצה הקטנה מסגרת נכונה יותר לחיי שיתוף וחברות. עם זאת שמח מאוד לבואם של כוחות צעירים מהעלייה השלישית לדגניה.
חיים שמר על קשר עם כל שלוחות המשפחה, בבן שמן, בבית חנן, בראשון לציון ובתל אביב וגרם לתחושה של קרבה בין כולם
במלחמת השחרור נפלה בתו יהודית בשערה של דגניה. הוא נשא את אסונו בכאב עצור ובדממה.
למרות אסונו נשאר לבו ער ופתוח לענייני הקבוצה וחבריה.
עם פטירתו נוצר חלל ריק. הוא היה לחברי דגניה חבר נאמן וכולם העריכו את יושרו ואת חריצותו.
השאיר אחריו את אשתו צילה ואת בניו, גבי ורחל’ה, ובני משפחותיהם.
יהי זכרו ברוך
