נולדה בדגניה בט”ו בתמוז תר”ץ 11 ביולי 1930
נהרגה בט’ אייר תש”ח 18 במאי 1948

יהודית, בתם של צילה וחיים, מוותיקי דגניה.
היא הייתה ילדה לבבית, מלאה חיים, עליזה ושופעת בריאות.
שתי צמותיה השחורות ועיניה החומות הקרינו פשטות ויחס חם וער לכל הסובב אותה. נועם הליכותיה חיבב אותה על כולם.
בסיימה את לימודיה בבית הספר החקלאי “בית-ירח” נכנסה לעבוד בלול.
בלימודים ובעבודה הייתה רצינית, מסורה, שוקדת ומתמידה.
בחיבור מימי ילדותה היא כותבת: “…אנו עובדים, כי זה משקנו, זה מפעל שהורינו התחילו בו ואנו מצווים להמשיכו במיטב כוחותינו ויכולתנו ולתת בו תוכן”.
ומה שכתבה קיימה.
לאחר ליל שמירה המשיכה לעבוד בלול, והדבר היה טבעי, היענות מתוך אחריות פנימית.
בתשומת לב בלתי רגילה דאגה לסבא נטר, שעבד בלול. יום יום הזכירה לו בחיוך כי: “הגיעה השעה ללכת הביתה”.
כישרון ידיה והדייקנות שעשתה בה כל מלאכה ניכרו באוסף הנוצות והעלים היפים שהשאירה, וכן בחולצותיה הרקומות.
במלחמת העצמאות שימשה קשרית בעמדה הקדמית ושמרה על מורל גבוה גם ברגעים הקשים. נהרגה מפגיעת פגז סורי בעמדה הקדמית ליד השער.
בטרם זכתה לטעום את החיים נקטפה, במלוא פריחתה ותקוותיה, והשאירה אחריה זיכרון של יופי ושל שמחת נעורים.
בת 17 הייתה בנפלה.
השאירה אחריה את הוריה חיים וצלה, ואת אחיה גבי ורוחל’ה.

יינון זכרה לעד