נולד בארגנטינה בכ’ בתמוז תרס”ט 9 ביולי 1909
עלה לארץ לדגניה ב 1974
נפטר בכ”ז ניסן תשנ”ד 8 באפריל 1994

יוחנן, בן אווה וליאון. הוריו הגיעו עם זרם המהגרים היהודים מרוסיה. הם באו לארגנטינה בכוונה להיות עובדי אדמה והתיישבו באחד הכפרים שהקים הברון הירש.
יוחנן היה אחד בין 11 הילדים שנותרו בחיים, היו עוד ילדים שמתו בלידתם. יוחנן היה הבן הראשון שנולד בארגנטינה. ילדותו עברה עליו בתנאים קשים, בין ילדים יהודים כמותו וילדי האינדיאנים המקומיים.
כעבור מספר שנים קשות, משלא ראתה ברכה בעמלה, עברה המשפחה לעיר רוסריו. יוחנן היה אז בן 13 ונאלץ לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה הגדולה. עבד כשוליה אצל נגר ולמד את מלאכת הנגרות ביסודיות רבה.
יוחנן נתברך בכישרונות אומנותיים, וכל מה שהוציא מתחת ידיו היה מלאכת מחשבת וזכה להערכה ולכבוד מכולם.
ב-1974, הגיע לדגניה עם אשתו פאני בעקבות מלכה שיאון בתם. בדגניה הכירו באומן שבו ומינוהו נגר לבתי הילדים. יצר חפצים שימושיים ובניהם צעצועים נהדרים לילדים. הוא אהב את הילדים, והם החזירו לו אהבה.
כתבה עליו חברה: “סבא יוחנן הוא אמן בעבודות עץ. בחדר קטן הצמוד לנגריה הגדולה של שרמן הוא עובד יום יום בשעות הבוקר ומכין ציוד לבתי-הילדים: עגלות, משחקים, מדפים ועוד. בעגלות שלו כל בובה היא מלכה וכל רותי סמרטוטי – נסיכה. יש אמנים שאינם מסוגלים להיפרד מעבודותיהם, סבא יוחנן נפרד מ”ילדיו”, אבל עינו צופה ממרחק. כשהוא עובר ליד גן או טיפול עיניו מחפשות אותם: האם הם מוגנים מפני הגשם, ממי הממטרות או מחום השמש, האם נשכחו בארגז החול או על הדשא? כשאחת מיצירותיו נפגעת הוא שמח לתקנה, לטפל בה ולהחזירה לחיים”.
השאיר אחריו את אשתו פאני, את בתו מלכה ואת בנו אלברטו ובני משפחותיהם.

יהי זכרו ברוך