נולד בדגניה בטז’ ניסן תרפ”ג 2 באפריל 1923נפטר ביז’ חשון תשנ”א 25 באוקטובר 1991

רוניק הוא בנם הבכור של דוד ויהודית גלעד, מראשוני דגניה.
דוד ויהודית דאגו, בנוסף לעבודתם בכרם ובמטע, לחיי התרבות והרוח של דגניה בימי חג ושבת, ורוניק הפנים את השילוב הזה מגיל צעיר.
הוא היה מהמחזורים הראשונים של בני דגניה ובלט בכישרונותיו המגוונים, בספורט ובנגינה- במסיבות היה מנגן במפוחית. הייתה לו יכולת מנהיגות, והוא משך אחריו את חבריו ביזמותיו וברעיונותיו.
עם סיום בית הספר ב-1942 בעיצומה של מלחמת העולם, החליט להתגייס לצבא הבריטי. הייתה זו החלטה עצמאית, מנוגדת להחלטות הקבוצה, אבל הוא העז ויצא כי היה ברור לו שזהו הדבר הנכון לעשותו. הוא שירת בצבא הבריטי עד תום המלחמה וחזר והשתלב בעבודה כנהג משאית.
במלחמת השחרור הרכיבו שריון על המשאיות שעלו בשיירות להביא הספקה לירושלים. רוניק היה תמיד בראש השיירה, וברוחו הטובה השרה אווירה רגועה על חבריו הנהגים.
הוא השתתף בקרב הקשה בנבי-דניאל, מדרום לבית-לחם, במרץ 1948: שיירה שעשתה את דרכה מגוש-עציון לירושלים נתקלה במחסומי אבנים בלתי עבירים. אנשיה התבצרו במבנה אבן נטוש, כשאלפי ערבים צרים על הבניין. הוא אסף בחורים מהפלמ”ח ויחד הגנו על המבנה בצד המזרחי של הכביש. בבניין עצמו היו נפגעים רבים, אך הנשארים החזיקו מעמד עד שבא הצבא הבריטי לפנותם. רוניק היה בין המפונים. הוא הביא עמו יומן מפורט על כל 30 שעות הקרב בנבי-דניאל, ויומן זה שימש כתעודה חשובה לחקר תולדות הקרב.
בקרב על דגניה במלחמת השחרור נטל פיקוד על אנשי דגניה וכנרת. הם התבצרו בתחנת הרכבת של צמח, כשהטנקים הסורים גולשים במורדות הגולן ותוקפים בתותחים מטווח קצר. בידי האנשים היה רק נשק קל. רוניק כרגיל היה המארגן והיוזם והשרה אווירה של ביטחון.
בקרב זה נפגע בידו מפגז סורי. שיקום היד ערך זמן רב, אך הוא לא ויתר וחזר לעבודתו בניהול המוסך.
בתחילת שנות ה-50 לאחר שחזר משליחות בארצות-הברית הכיר, את איה, בת
אשדות-יעקב, ונישא לה. היא באה עם בנה רון לחיות בדגניה. בדגניה נולד בנם אורי. יובל ואיתי נולדו בחופית.
בשנים 1961-1989 עבד רוניק במשרד החקלאות באגף למיכון וטכנולוגיה: במסגרת זו היה מדריך במיכון חקלאי ואחר כך מרכז הדרכה- קורסים וימי שדה לחקלאים.
היה בין מקימי “אגריטך” – התערוכה החקלאית הגדולה בארץ שהתקיימה אחת לשלוש שנים.
גם אחרי שעזבה המשפחה את דגניה לא נותק הקשר אתו, והוא הקפיד לבוא ולהשתתף
בימי חג ואבל.
נפטר בפתאומיות מדום לב, והוא בן 68.
השאיר אחריו את איה אשתו, את בניהם רון, אורי, יובל ואיתי.

יהי זכרו ברוך