נולדה בדגניה בכה’ באלול תרפ”ח 10 בספטמבר 1928 נפטרה בכג’ טבת תשס”ב 9 בינואר 2002

מיכל – בתם של מרים ויוסף ברץ, הששית מתוך שבעת ילדיהם.
“היינו משפחה ברוכת ילדים” היא סיפרה, “וההורים היו עסוקים תמיד, אמא ברפת, אבא בשליחויות, ואנחנו הילדים בילינו באבוס”.
מיכל, ילדה ג’ינג’ית בעלת עיני תכלת שמעולם לא עזבה את דגניה.
עם תום לימודיה הצטרפה לצוות הרפתנים כמורשת בית אמה, ושנים רבות עבדה כרפתנית.
בשנת 1947 נישאה למוטק שטיינברג, צעיר פליט שואה שעלה מפולין. במלחמת השחרור, בשנת 1948 נהרג מוטק בקרב על הדגניות ומיכל נותרה אלמנה הנושאת ברחמה את בתם. זכריני נולדה לאחר נפילתו.
בשנת 1956 נשאה לאליעזר ונולדו להם שתי בנות: לאה’לה ותמר. כשגדלו הבנות נפרדו דרכיהם של מיכל ואליעזר
מיכל, אישה נאמנה: נאמנה להוריה בהם טפלה במסירות עד יומם האחרון, נאמנה לחבריה ולמשפחתה, ונאמנה לדגניה ולאורחותיה.
מיכל העניקה מטובה לשכנים יתומים מאם, למתנדבים עוברי-אורח ולפועלים שעבדו בדגניה.
מצאה תמיד עם מי להיטיב ואת מי לשמח בצנצנת ריבה מעשה ידיה.
מיכל כאבה הרבה בחייה אבל מאור הפנים לא מש ממנה.
השאירה אחריה את בנותיה זכריני, תמר ולאה’לה ובני משפחתן.

יהי זכרה ברוך.