נולד באוקראינה בכ”ז בכסלו תרנ”ז 2 בדצמבר 1896
עלה ארצה ב-1920 בדגניה משנת תרפ”ג 1922
נפטר בכ”ז סיוון תשל”ה 6 ביוני 1975

אליעזר נולד בגריצ’ב, להוריו יוכבד ושמואל-דוד וינר. בן למשפחת סוחרים אמידה וברוכת ילדים. נתפש לציונות בשלהי המהפכה הרוסית, ויחד עם נחמה, עם אחיו מרדכי ומספר חלוצים נוספים עלה לארץ בדרך לא דרך. הם הבריחו גבולות לרומניה ולטורקיה, ומשם לישראל. המקום הראשון שהגיעו אליו בארץ היה רחובות. אליעזר החל לעבוד בפרדסים של מילר, שם הצטיין ובלט בכשרונותיו החקלאיים והמכניים, ונעשה לפועל מבוקש. ברחובות נישא לנחמה, ויחד עם “הרחובותים” הגיעו לדגניה. לימים הצטרפה גם אחותו אסתר.
אליעזר התמסר לעבודה חקלאית, בעיקר בבננות, ועבד בענף זה שנים רבות בהתמדה ובמסירות. הוא הביא לדגניה את המיכון החקלאי הראשון – מתחחת “הפריזר”. כשלקה בלבו, והעבודה בשדה קשתה עליו, עבר לעבוד במוסך, שם ביטא גם את כשרונותיו האמנותיים.
היה אמן העשייה. חשוב היה לו לעשות כל דבר בעצמו, וכל מתנה שנתן הייתה מעשה ידיו,
וכל מה שעשה היה מקורי ויפה. אהב ספר ואהב את הצמח ואת האדמה. טיפח ליד ביתו גינה יפיפייה, והיה מרבה לעבוד בה בשעות הפנאי שלו. “גינה”, היה אומר, “זה לא רק פרחים, גינה זה גם יופיה של האדמה”. הרבה לחלק לחברים מפרחי גינתו בשמחה ובהנאה. אהב לספר ספורי אגדות וזיכרונות, עשה זאת בהרבה חן והומור, והנכדים נהנו להימצא בקרבתו ולהקשיב לסיפוריו. יושב בית היה אליעזר וכמעט לא יצא את גבולות דגניה. לכל מי שנסע לחו”ל היה אומר: – השתגעת? מה אתה מחפש שם?
הגורל היכה בו פעמיים: ב1951- נהרג חתנו יונתן, ובתו יוכבד, שהייתה בהיריון, ילדה בדגניה את יונת נכדתו, וב-1973 נהרגה בתו הצעירה שרה בתאונת דרכים.
מת מות צדיקים כשחזר מעבודתו במוסך וצפה בטלוויזיה.
השאיר אחריו את אשתו נחמה, את בניו, מוליק ויוכבד ובני משפחותיהם ואת משפחתה של בתו שרה ז”ל.

יהי זכרו ברוך