נולדה בלטביה ביד’ ניסן תרע’ב 12 באפריל 1911 עלתה ארצה ב-1935 נפטרה בט’ז חשון תשס’ב 2 באוקטובר 2001
סוניה נולדה בריגה להוריה יוסף ונחמ’קה לבית דורי.
שם אחותה היחידה – מרי. להורים היתה מאפיה ברובע העתיק של ריגה. המשפחה היתה אמידה. הדודים ובני הדודים גרו בדירות סמוכות ולהן חצר משותפת. סוניה נשאה לשלמה יליד 1907 בריגה. נולדו להם: צביה, משה, נחמה, שייקה ויוסי. סוניה עבדה בתפירה בבית מלאכה לחליפות גברים ושלמה התמחה בעיצוב נעלי נשים. שלמה היה חבר בתא קומוניסטי חשאי ולא חוקי. כשהמצב נעשה מסוכן הם נעזרו בסרטיפיקט ששלח להם הדוד שכבר היה פרדסן בפתח תקווה, ועלו בחיפזון ובדרך לא דרך לישראל, כפועלים מבוקשים לפרדס שלו.
בשלהי 1935 הם הגיעו לחיפה ומשם עברו למושבה עין-גנים. הם בנו את הצריף שלהם במו ידיהם ועבדו בפרדסים. המצב הבטחוני היה קשה. היו פרעות. הנהגת היישוב קראה לגיוס נושאי נשק ליגאלי ושלמה התגייס לנוטרות ולמשטרה הבריטית. סוניה נשארה עם הילדים והמשיכה לעבוד עבודה קשה בפרדס. כשמלחמת העולם הייתה בעיצומה והחזית התקרבה לפלשתינה, ננטשה העבודה בפרדסים. במערב פתח תקווה הוקם ביח”ר ענק ליצור קונטיינרים מפלדה להובלת מים ללוחמים במדבר. סוניה עברה לעבוד בביח”ר, ולא פעם נשארה לעבוד משמרת שנייה על יד המכבש הענק. במשטרה הקצו דירות לשוטרים בעלי משפחות. סוניה והילדים עברו למרחב משטרת שרונה ליד תל-אביב. עם קום מדינת ישראל המשפחה עדיין התגוררה בשרונה בחלק שהוסב למשטרת התנועה וסוניה סיפקה ארוחות קלות ושתייה לנהגים.
עם שחרורו של שלמה המשפחה עברה לגור ביפו ובמשך הזמן רכשה דירה בחולון וזכתה סוף סוף לבית משלה. הילדים גדלו, התחתנו ונולדו נכדים. הזוגות הצעירים רכשו דירות בחולון ליד ההורים. סבא שלמה וסבתא סוניה עזרו לגדל את הנכדים.
בשנת 1980 נפטר שלמה וסוניה התאחדה עם משפחת בתה צביה סטרוד בדגניה. כאן עבדה כתופרת ואהבה כל רגע של חייה בקיבוץ.
היא התערתה בחיי הקשישים בדגניה, רכשה חברים ורבים אהבוה. למרות שהייתה אשה חולה המעיטה לדבר על מחושיה והייתה מאירת פנים וחייכנית. היא המשיכה לעבוד עד ימיה האחרונים ולא ויתרה על חיי תרבות ולימודים.
יהי זכרה ברוך.
