נולד בסלובקיה בו’ טבת תרצ’ו 1 בינואר 1936                                                                                                                                                            עלה ארצה והגיע לדגניה ב-1949                                                                                                                                                                            נפטר בב’ חשון תשנ’ט 22 באוקטובר 1998

משה נולד בעיירה ליפטובסקי מיקולש בשם תומס. בן בכור לאולגה מבית קלנר ולרודולף הניגסברג, ואח לטניה הצעירה ממנו ב-10 שנים.
כשסיים את למודיו בכתה א’, פרצה מלחמת העולם השנייה . התחילו הטרנספורטים והמשפחה הסתתרה במשך 8 חודשים אצל הדודה שבעלה לא היה יהודי. כדי לא לסכן אותם המשיכו בנדודיהם להונגריה והתגוררו במשך 11 חודש בבית בני המשפחה מצד האם.
בין השנים 1941-1944 עבר את איימי המלחמה. ב-1944 חזרו לסלובקיה הכבושה.
ב-1947, בלחץ שליחים שהגיעו מהארץ, הסכימו ההורים להיפרד ממנו ולאפשר לו לעלות ארצה.
לדגניה הגיע עם עוד 3 נערים. כאן התארגנה קבוצת נוער מארצות שונות, חברת הנוער “שרשים” – ברטה גנני היתה המטפלת.
התקבל לחברות בדגניה אחרי שהתגייס. ב-1957 נשא לאשה את שרה ונולדו להם אייל, אלון ונאוה.
ב-1962, לאחר נתק של 13 שנה הגיעה האם לביקור, שבעקבותיו עלתה המשפחה ארצה. על אף רצונו של משה לקלוט אותם בדגניה העדיפו לבנות חייהם ברמת השרון.
בדגניה עבד בחקלאות: במספוא, ברפת ובכרם עבודיה. ב-1964 הצטרף לענף התובלה שהתמיד בו 20 שנה.
ב-1985 יזם את “חוג רוכבי האופניים” שהיה גם חוג ספורט וגם חוג חברתי. החוג פעל כל זמן שמשה עמד בראשו.
מסיבות בריאות ירד מהמשאית והקים את סדנת האופניים שבה עבד עד יומו האחרון, היום בו הפסיק לבו לפעום.
השאיר אחריו את אשתו שרה, את ילדיו אייל, אלון ונאוה ובני משפחותיהם.

יהי זכרו ברוך.