נולדה בסוריה בכ”ב חשון ת”ש 4 בנובמבר 1939
עלתה ארצה בשנת 1956
נפטרה בה’ אייר תשע”ט 10 במאי 2019

שרה, בתם של ויקטוריה ויעקב עבאדי, נולדה בדמשק. אחותם של יצחק–איני, שמחה וגינת. ההורים עלו ארצה  עם שרה וגינת ב-8 במרץ 1956 והתאחדו  עם איני ושמחה‘לה שבמסגרת עליה ב’ הגיעו ב-1945 לדגניה.

שרה בת ה-  16 שהיתה נערה יפה ומרשימה, השתלבה בלמודים ובעבודה ברפת ושם גם הכירה את משה בעלה לעתיד, שהיה מגיע עם המספוא להאכיל את הפרות.

בהיותה בת 18 התגייסה לצבא ואחר חדשיים של שרות בנח”ל בבית-דרס, החליטו השניים לבנות את ביתם המשותף. שרה ומשה נישאו באוקטובר 1957 ונולדו להם ילדיהם  אייל, אלון ונאוה.

שנים רבות עבדה בבתי הילדים וטפלה בילדים מהגיל הרך ועד גיל הנעורים היתה מסורה ואהודה מאוד. גם בחקלאות שלחה ידה – בחממות הורדים ובירקות.

שרה הייתה מעורה בחיי הקבוצה ומלאה תפקידים בוועדות השונות. התנדבה לכל עשייה ציבורית וחוש היופי והאסטטיקה שהיה טבוע בה ניכר בכל ארוע, בכל מסיבה ובכל חג.

בשנת 1970 החלה ליצור קשר עם החברים המבוגרים ומפגש אחר-הצהרים שיצרה עבורם הפך להיות ענף הדואג לכל מחסורם ותומך בהם החל בעזרה בנקיון הבית, ליווי לקניות ולמרפאות, דרך לחץ על מוסדות המשק לדאגה למקומות עבודה מתאימים. בזכותה הוקמו הכריכיה והמפעלון. תפעלה את  חוגי היצירה והוציאה לפועל טיולים בארץ ובחו”ל. גם בהקמת המכללה לקשישים “ביתנו” לא נגרע חלקה. בשנת 1987  יזמה את הקמתו של ‘בית יעל’ , בית סיעודי לחבריה המבוגרים של דגניה עליו היתה אחראית שנים רבות.

שרה מתוך טוב ליבה  דאגה מאוד לחברים הוותיקים וכן לצעירים ומתוך רגישות זו דלתה היתה תמיד פתוחה עבורם והם נהגו לבוא לביתה ולחלוק את אשר על ליבם.

בשנותיה האחרונות עבדה במתפרה במסירות רבה והרבה חברים נהנו מתיקונים ודברים מיוחדים שהוציאה מתחת לידיה .

כל עשייה של שרה הייתה מלווה במאור פנים ובמסירות אין קץ.

השאירה אחריה את ילדיה, הנכדים והנינים.

יהי זכרה ברוך