נולד באוקראינה בתרמ”א 1881
עלה לארץ לדגניה בתרפ”ו 1926
נפטר בי’ ניסן תשכ”ג 4 באפריל 1963
אהרון נולד בעיירה פרוסקורוב. הוריו רייזל ונחמן, היו אדוקים מאוד וחסידים נלהבים, בייחוד אביו, ר’ נחמן הורביץ, שהיה למדן מופלג וחסיד של הרב מזינקוב. ממנו ספג את רוח החסידות, שהיה חדור בה כל ימי חייו.
בילדותו למד אהרון בחדר, ואחר כך – בבית המדרש, ואמרו עליו שהוא עילוי. בגיל 13-14 התחיל להתעניין בלימודים חיצוניים. הוא עשה זאת ביסודיות והתלהבות – למורת רוחם של בני משפחתו.
הוא הושפע מאוד מתקופת ההשכלה וחדל להתפלל. הרבה לקרוא ספרות רוסית, והתרשם ממנה מאוד.
בגיל 18 למד רוקחות, והיה לסגן רוקח בעירותו.
במלחמת העולם הראשונה התנדב אהרון לצבא הרוסי ושירת יחד עם יוסף טרומפלדור. הם היו לידידים טובים.
אחרי שחרורו מהצבא רכש לו בית מרקחת קטן ונהיה רוקח עצמאי. הוא נשא לאישה את אחייניתו סוניה, ונולדו להם בן ובת. סוניה נפטרה לאחר מחלה קשה, ואהרון נשאר עם שני ילדיו הקטנים: דוד בן השנתיים ושושנה – תינוקת בת שבועיים. גיסתו הצעירה אסתר באה לטפל בילדים, ואח”כ נישאה לו.
ב-1917 פרצה המהפכה הקומוניסטית, ועם עלות הבולשביקים לשלטון עברה המשפחה לפולין. בשנת תרפ”ו 1926 הגיעו אהרון, ילדיו ואסתר לדגניה, שבה היו חברים שני אחיה של אסתר, אליעזר ומרדכי. אהרון עלה ארצה מתוך אהבה עמוקה לעם ישראל ולארץ-ישראל, אהבה שנטע בו אביו, אף על פי שלא היה ציוני.
כשהגיעו לדגניה לא חשב להשתקע ולחיות בה. רעיון השיתוף היה רחוק ממנו. הוא ראה עצמו אינדבידואליסט מושבע וחשב למצוא עבודה במקצוע הרוקחות. לאחר שנה התרשם מאוד מחיי הקבוצה, ושקל להישאר במקום, אך גילו המבוגר נראה לו כנטל על חברי דגניה הצעירים. למרות חששותיו הודיעו לו חברי דגניה שהוא ואסתר התקבלו כחברים, והוא שמח על החלטתם.
אף על פי שהקליטה בדגניה לא הייתה קלה, חש שמחת יצירה, שר ורקד בדבקות חסידית. הוא נהג לומר: “אני רוקד, כי אני בונה את דגניה”. בדגניה נולד נחמן, בנם של אהרון ואסתר.
בשעות הפנאי התמסר אהרון לקריאת ספרות עברית. לאחר יום-עבודה מפרך היה יושב וקורא ספרות יפה וספרי מדע. “זו המנוחה שלי”, היה אומר. על אף גילו המבוגר השתלב בעבודות החקלאות ועבד בעיקר בירקות.
כשהגיע תורו לאפות לחם, עשה זאת בדייקנות של רוקח וללחם היה טעם “גן עדן”. הכל עשה בליווי זמזום חרישי של ניגונים חסידיים. כשלא היה יכול עוד לעבוד בשדה, עבר לעבוד בהנהלת החשבונות. משקשתה עליו הישיבה, עבד בעמידה ליד לוח שניצב על עמוד עץ – כמו בבית-המדרש.
לאחר מכן עבד בספרייה. הקטלוגים שיצאו מתחת ידיו היו מעשי אמנות: כל דף מהקטלוג נראה כתמונה, כתוב בכתב יד קטן וברור וערוך להפליא.
בשנותיו האחרונות עבד במטבח, בהכנת הירקות לבישול. אהרון היה ער לכל הנעשה סביבו, ודעותיו בעייני הקבוצה היו ברורות ונחרצות. הוא הקפיד למלא את תקנות הקבוצה. הסתפק במועט וראה בכך את טעם החיים. הוא עבד עד יומו האחרון ומת מות נשיקה.
השאיר אחריו את אסתר אשתו ואת בניו – דוד, שושנקה, נחמן ובני משפחותיהם.
יהי זכרו ברוך
