נולדה ברומניה בכ”ז בתמוז תרע”ד 21 ביולי 1914
עלתה ארצה ב-1935 הגיעה לדגניה ב-1936
נפטרה בד’ אדר תשי”ב 1 במרץ 1952

אסתר מלכה נולדה בעיירה קופלניק-מונושטור שבטרנסילבניה, הוריה פייגה ושלמה אריה טאוב, היו מעוטי יכולת, אך בני משפחות מכובדות, שתורה וחכמה היו תוכן חייהם.
האב, איש צנוע, בקיא בתלמוד, היה טרוד בבעיות פרנסה. האם, אישה פיקחית וזריזה, עבדה כדי לעזור בפרנסת המשפחה וכדי להעניק חינוך טוב והשכלה לילדיה. למרות דלותו היה הבית פתוח לנצרכים ולבחורי ישיבה, והם סעדו שם את לבם “בימים” המיוחדים להם ונהנו ממאור הפנים של האם. למשפחה היה קשר עמוק לארץ-ישראל.
כבר בילדותה הצטיינה אסתר בשכלה החריף וברצונה החזק. בהשפעת אחיה הבכור, שהיה פעיל בתנועה הציונית, התקשרה עוד בנעוריה לרעיון הציוני. בגיל 16 עברה לגור בבית אחיה, ובגיל 18 יצאה להכשרה בארגון הנוער הציוני. בהכשרה עבדה בבית חרושת ובייעור, וגם דאגה למקומות עבודה מתאימים לחבריה.
באביב 1935 עלתה ארצה במסגרת הכשרה של “הנוער הציוני”. הקבוצה עברה הכשרה בדגניה ויצאה להקים את קיבוץ כפר גליקסון. אסתר וחברתה ברכה אינדיג, לימים וינר, נשארו בדגניה. אסתר נישאה לדוד הורביץ, חבר דגניה, וכאן נולדו שני ילדיהם: שרה וגד.
אסתר אהבה מאוד ילדים ועבדה שנים רבות בטיפול בתינוקות. היא עבדה במסירות, ללא גבולות של זמן ודייקה בכל פרט קטן או גדול , הכול היה חשוב. גם אחרי שעות העבודה המשיכה לדאוג לילדים ולצורכיהם, ושפעה תמיד אהבה וחמימות.
אסתר נפטרה והיא בת 38 בלבד. השאירה אחריה את שני ילדיה, שרה בת ה-16 וגד בן ה-12.

יהי זכרה ברוך