נולד בפולין בב’ אלול תר”ע 6 בספטמבר 1910 עלה לארץ והגיע לדגניה ב-1936 נפטר בי’ב תמוז תש”ס 15 ביולי 2000
מנחם בעירה ביאץ שבגליציה, להוריו פיגה וחיים. כשהיה בן שנה עברה המשפחה לעיר צ’צ’ין בשלזיה. מנחם היה הבן הבכור בין 6 ילדים. בהיותו בן 4 פרצה מלחמת העולם הראשונה. אביו יצא למלחמה וחזר שנה לאחר סיומה. אמו נשארה לבדה, ונשאה בעול גידול הילדים.
מנחם ואחיו למדו בבית ספר גרמני עד גיל 12. עם סיום המלחמה נחלקה שלזיה בין פולין לצ’כיה. משפחתו של מנחם שישבה בצד הצ’כי נאלצה לעקור לצד הפולני וכשלא נמצא להם מקום עברו לעיר טרנוב בגאליציה. המעבר היה קשה ומנחם שלימודיו התקיימו בשפה הגרמנית עבר ללמוד בשפה הפולנית.
בגיל 13 נאלץ לעזוב את לימודיו ולעבוד בבנק כדי לעזור בפרנסת המשפחה. במקביל עבד גם בספריה כספרן, עבודה שתאמה את אהבת הקריאה שלו. היציאה לעבודה סימלה עבורו גם התרחקות מסוימת מהמסורת הדתית שעליה התחנך.
אף שלא התחנך בבית ציוני, הצטרף לתנועת “גורדוניה”. כשהודיע על כוונתו לעלות ארצה המשפחה לא התנגדה. כשהיה בן 26 הגיע לארץ עם יצחק ביטנר ודבורה שפרונג ובנמל התקבלו ע”י יוסף ברץ וחיותה בוסל.
ההשתלבות היתה קשה. תחילה עבד בכרם, אח”כ עבר ענפים שונים עד שהתבסס ברפת שם עבד 12 שנה. כשנכנס לעבוד ברפת היה הגבר היחיד בממלכת הנשים. כשהתחילו בעיות בריאות למד הנהלת חשבונות, תפקיד שעסק בו במקומות עבודה שונים כמו ארגון ההובלה של עמק הירדן ועוד.
בדגניה הכיר את יפה ונשא אותה לאשה בשנת 1940. בשנת 1955 הצטרפה בתם שוש למשפחה. נפשו היתה קשורה בנפשה ובשנותיו האחרונות הייתה לו למשענת.
היה פעיל במפלגה ובועדות המשק, בעיקר בועדת הבריאות.
מנחם אהב לטייל בארץ והשתתף בצעדות השונות. אהבתו הנוספת הייתה אהבתו לספרים. לימים היה הספרן של דגניה, גם כשהספרייה הייתה במקום שהיום הנהלת החשבונות וגם כשעברה לשכון במוזיאון של היום (חדר האוכל הראשון).
מנחם חי את חייו בשקט ובצנעה ובאותה דרך גם הלך מאתנו. השאיר אחריו את בתו שוש.
יהי זכרו ברוך.
