נולד בכא’ חשוון תרפ”ח 16 בנובמבר 1927
נפטר ב-כט’ אלול תשע”ז 20 בספטמבר 2017
ישראל, בנם של נעמי וצבי יליניק, נולד בתל-אביב. בן רביעי למשפחה בת 5 ילדים: מלכה, אסתר, שרה ואריק.
בשנת 1944, לאחר סיום לימודיו בתיכון המקצועי “מקס פיין”, התגייס לפלמ”ח ובמלחמת העצמאות היה בין המקימים של “גדוד הפשיטה של הראל”.
לאחר שחרורו מהצבא בספטמבר 1949, עבד כנהג בחברת “מחצבי ישראל”.
בשנת 1957, במהלך אימוני צניחה נפצע ישראל, ולאחר תקופה ארוכה של אשפוז הוכר כנכה צה”ל. בעקבות הכרה זו קיבל אפשרות ללימודים ולאחר 3 שנים סיים בהצטיינות לימודי הנדסת מכונות. עם סיום לימודיו עבד בחברת אקרילן סיביים כימיים ישראלים והיה להנדסאי הראשון של המפעל בישראל.
בשנת 1963 נשא ישראל לאשה את צלה בילו בת דגניה ולאחר לידת עמית עברו לגור באשדוד שם נולדה מיכל.
בתחילת 1968 החליטו לחזור לדגניה ולהצטרף כחברים. בשנת 1969 נולדה דנה ובשנת 1971 נעמי.
שנים רבות עבד ב”ספן” – מפעל לתעשיית פורמייקה.
בשנת 1980 הצטרף לצוות הקמת מערך הטלפונים בדגניה, תחילה בעזרה למניחי הצינורות ולמושכי הכבלים ועד לאחזקה והטיפול השוטף של המרכזייה. 35 שנה היה ישראל איש הטלפונים של דגניה עד לפרישתו מהעבודה ב- 2016.
ישראל היה ממקימי חוג הקליעה בדגניה ותרם רבות מזמנו הפרטי באימון ושיפוט בתחרויות. היה אדם סקרן, בעל זיכרון מופלא וידע בלתי נדלה. איש שוחר ספרות ומוסיקה. אהבתו הרבה לשירה, אשר ירש מאמו ואביו, הביאה אותו בין היתר להיות חלק ממשתתפיו הקבועים של מועדון הזמר בעמק הירדן והמקהלה בדגניה.
ישראל הותיר אחריו את ילדיו, נכדיו ואחיו.
יהי זכרו ברוך
