נולדה בגרמניה א’ בסיון תרנ”ג 16 במאי 1893 עלתה ארצה ב-1948 נפטרה בי”ח חשוון תשמ”ב 15 בנובמבר 1981

אנה, אמו של איצוש, נולדה בגרושטרליץ (שלזיה), ושם עברה עליה תקופת נעוריה.
עם נישואיה לאדולף לוי עברו לברסלאו. שם נולד בנם יחידם פרנץ (יצחק-איצוש).
ב-1927 נפטר בעלה. היא לא נישאה בשנית. איצוש לא זכה להכיר את אביו.
ב-1935 עברה עם בנה לקטוביץ’ שבפולין, ומשם לעירה אושוונצ’ים. שם עבדה כמנהלת חשבונות במפעל עורות של גיסה.
ב-1939, עם פלישת הגרמנים לפולין, ברחה עם איצוש, ונדדה איתו בדרכים ארוכות וקשות.
לבסוף הגיעו ללבוב. בלבוב חיו כשנה, ומשם הוגלו לסיביר, וחיו בה כשנתיים.
בסיביר חגגו את בר-המצווה שלו. לאחר מכן עברו לסמרקנד.
בשנת 1943 עלה איצוש ארצה במסגרת “ילדי טהרן”, והיא נשארה בסמרקנד עד סוף מלחמת העולם השנייה.
ב-1945, עם תום המלחמה, החלה לנוע לאירופה, הגיעה לפולין, ומשם לגרמניה,
והשתקעה במינכן, שם עבדה למחייתה ב”אונר”א”, ושמרה על קשר מכתבים קבוע עם בנה.
אחרי קום המדינה, באחת מאניות העולים הראשונות, הגיעה לישראל.
תחילה חייתה בפרדס-חנה, במחנה קליטה לעולים, ומשם עברה לדגניה והצטרפה לאיצוש בנה.
היא השתלבה בחיי העבודה. תחילה עבדה בסככה, בהכנת ירקות לבישול, ועשתה זאת בהתמדה ובדייקנות. מאוחר יותר עבדה בלול, במיון ביצים ובאריזתן. היא עשתה את מלאכתה בקפדנות. תמיד שמרה על הופעה נאה ומסודרת.
כשחלתה עברה לבית אבות של ארגון עולי מרכז אירופה בקריות. כשהחמיר מצב בריאותה הועברה לבית חולים סיעודי על הכרמל, ושם נפטרה בגיל 86
נקברה בבית הקברות בדגניה.
השאירה אחריה את איצוש, בנה יחידה, ואת משפחתו.

יהי זכרה ברוך