נולד בדגניה בטו’ באייר תרפ”ג 1 במאי 1923
נפל בט’ אייר תש”ח 18 במאי 1948

בנם בכורם של רבקה וברוך.
אחיהם הבכור של מיכה, שנפל במבצע קדש בסיני ב-1956, ושל תמר, מוטיק ושפרה.
פשוט בהליכותיו, צנוע ומכונס בתוך עצמו. ישר עד שורשי נשמתו וקנאי לאמת.
עוד בהיותו פעוט, בגן הילדים, ידע להכיר כל צמח מצמחי הבר.
במלחמת העולם השניה, התנדב ב 1942 לצבא הבריטי, שירת בבריגדה היהודית, ולחם באיטליה. חבריו בצבא הוקירוהו על נאמנותו ועל מסירותו.
כשחזר מהצבא השתלב בהתלהבות בפעילות בחברה ובעבודה במשק.
באותה תקופה נשא לאישה את עזה, בת נהלל, ונולדה בתם רון.
בקרב על דגניה, בדרך לצמח, נפצע חברו דניאל אנושות. דודיק נשאר לטפל בו ונפגע גם הוא.
כותב עליו אביו ברוך:
“זיקתו הנפשית לאדמה נסכה בו רוח נאמנות ויציבות, רוח של משמעת חברית וחברתית… ובלכתו בפעם האחרונה להגן על ביתו ואדמתו היקרים לו – נפל.
‘לא אעזוב אותך, אשאר לידך”, היו אלה דבריו האחרונים לחברו הפצוע דניאל.
וכך מצאום יחד בתום הקרב.
בן 25 היה במותו.
השאיר אחריו את אשתו עזה, את בתם רון, את הוריו רבקה וברוך, מראשוני דגניה, ואת אחיו
בת תשעה חודשים הייתה בתו בנפלו.

יינון זכרו לעד