נולד בדגניה בכ’ חשון תרפ”ז28 בנובמבר 1926נפטר בי”ז שבט תשע”ב10 בפברואר 2012

מוטיק, בנם של רבקה וברוך ליס חברי דגניה, אחיהם של תמר, דודיק – שנפל במלחמת העצמאות, מיכה – שנפל במלחמת סיני ושפרה.
כילד וכנער היה ידוע בחריצותו בעבודה בענפי השדה השונים. כתלמיד אהב את המקצועות הריאלים וגישתו לחיים הייתה מעשית ותכליתית. הצטיין במקצועות הספורט לסוגיהם, וכל מעשיו – בנועם הליכות ובצניעות.
במלחמת העולם השנייה, בהיותו בכתה י’, הופסקו הלימודים כי הוחלט בבית-הספר לצאת לעזרת הבית ולהחליף בעבודה את החברים שהתגייסו לצבא הבריטי. מוטיק גויס לחיל הנוטרים ע”י ארגון “ההגנה”, היה פעיל בהכנת סליקים, השתתף בקורס מ”כים, הדריך את בוגרי התיכון בג’ודו ובקפ”פ, למד את כתב המורס ובערבים היה מעביר הודעות למשקים.
מוטיק היה ממייסדי חטיבת גולני. נשלח לקורס מפעילי תותחים ובמלחמת הקוממיות היה בין המגינים על עמק הירדן.
בסוף שנת 1948 עבר לשרת בחיל הים כמפקד תותחי ה-20 מ”מ ולימים נשלח לאנגליה להשתלמות הפעלת משחתות.
בן 23 היה כשנשא את תקוה לאשה ונולדו להם: תרצה, רוני ודוידי. בהיותו איש צבא קבע שנתה המשפחה מפעם לפעם את מקום מגוריה ובעיר חיפה הגיעו אל המנוחה והנחלה.
בגיל 45 פרש מהצבא והקים בי”ס לנהיגה.

הובא למנוחות בדגניה. השאיר אחריו את תקוה אשתו, ילדיו תרצה, רוני, דוידי ובני משפחותיהם.

 יהי זכרו ברוך