נולד בדגניה בי”ב באלול תרצ”ב, 13 בספטמבר 1932 נפל במבצע סיני בכ”ז חשוון תשי”ז 1 בנובמבר 1956

מיכה, בנם של רבקה וברוך, היה ילד מהיר תפיסה ובעל זיכרון מופלא, תלמיד טוב שניחן בפיקחות ובשכל ישר.
איש רעים היה מיכה. סיפוריו היו מתובלים בפתגמים ובמטבעות לשון מן התנ”ך, מן האגדה ומן הספרות החדשה ששימר זיכרונו הנדיר.
כשהיה בן 16, במלחמת העצמאות, נפל אחיו הבכור דודיק בקרב על דגניה, ומיכה הושפע מאוד מהאסון.
הוא סיים את בית החינוך ואת בית ירח וידע לתרגם את שיעורי החקלאות לשפת המעשה; היה חקלאי בנפשו ובהליכותיו. לקראת תום שירותו הצבאי קיבל לפיקודו מחלקה קשה, שהעמידה את מנהיגותו במבחן, והוא עמד בה בכבוד.
בשובו מהצבא עבד שנה ברפת, ולאחר מכן עבד בענף ה”חצירים”, שאהב מאז ומתמיד.
נאמן היה לעקרונות הקבוצה בתום לב ובקיצוניות, ישר עם עצמו ועם מצפונו.
ממכתביו: “נעים מדי פעם להחליף את הנוף, ובמיוחד השנה, כשלנוף הכללי נוספה צמחיה מגוונת המשתלטת על פיאות השדה וכתמי הבור. במיוחד בולט הפרג באודם לוהט. נהדרים כתמי הזהב של החרציות וכתמי הצהוב בהיר של החרדל, הסגול של הברקן והגדילן והוורוד העדין של התלתן. אך לדעתי הסימן הטוב ביותר לבוא האביב הם פריחת כרמי הזית והגפן וביחוד פריחת הפרדסים שריחם נישא למרחקים עם הרוח. אז אתה יודע בכל גופך שאין ספק – האביב הגיע”.
נפל במבצע סיני, בהסתערו בראש מחלקתו על מוצבי אבו-עגילה.
בן 24 היה בנפלו.
השאיר אחריו את הוריו רבקה וברוך ואת אחיו תמר, מוטיק ושפרה.

יינון זכרו לעד