נולד ברוסיה בח’ בטבת תרס”ט 1 בינואר 1909 עלה ארצה בא’ באדר א’ תרפ”ד 6 בפברואר 1924 בדגניה משנת תשי”ג 1953נפטר בי”ד טבת תש”ך 14 בינואר 1960

גרשון נולד בעיר הומל להוריו, יפה ואברהם מרינבך, שהיו אנשים אמידים. הוא גדל והתחנך עד גיל חמש אצל אומנת מיוחדת.
בגיל חמש התחיל ללמוד עברית אצל מורה מיוחד, ואחרי כן ביקר בבית ספר פרטי.
הצטיין בלימודיו, וזכה להערכה מצד מורים ותלמידים.
עד גיל 14 היה שומר מסורת אדוק, והקפיד על קיום המצוות. תמך בו בכך סבו, אבי אמו, שהיה יהודי מאמין וציוני נלהב.
בגיל 15 עלה ארצה, והמשיך את לימודיו בגימנסיה הרצליה.
בהיותו במחלקה השביעית השתייך לחוג בן עשרה תלמידים שביקשו ללמוד ציונות בהדרכת ד”ר ברוך בן יהודה, מורה בגימנסיה.
הם חלמו להקים תנועת נוער בארץ, תנועה אשר פניה לעבודה ולחלוציות.
הקבוצה נקראה “החוג הזקן”. חוג זה היה בין מייסדי תנועת החוגים, שהקימה (ביזמת הקיבוץ המאוחד) את קיבוץ בית-השיטה. גרשון שימש בתפקידים חברתיים וכלכליים בתנועה.
היה בין מייסדי משקי גלבוע והגזבר הראשון שלה. בבית השיטה הכיר את חוה אשתו, ונולדו שלושה מילדיהם: אמוץ, רותי ומיכל.
גם בנו בכורו אמנון מנישואיו הראשונים נולד בבית-השיטה.
עם הפילוג ב-1952 היו גרשון ומשפחתו בין אנשי מפא”י שעברו לאיילת-השחר לפי החלטת התנועה, שם נולד בנו דוידי.
ב-1953 החליטה קבוצה מצומצמת לעבור לדגניה, וגרשון ומשפחתו היו ביניהם.
בדגניה נולד בנו גדעון.
בדגניה היה פעיל בענייני חינוך והשתתף בכל הדיונים בבעיות הקבוצה, בעיקר בבעיות חינוכיות. דבריו נשמעו בקשב רב וזכו להערכה.
הוא שאף לשפר את מוסדות החינוך ולהעניק למטפלות ידע בחינוך ובפסיכולוגיה.
ב-1956 באה לדגניה חברת נוער מפולניה, וגרשון השתייך לצוות ההדרכה וההוראה שלה. הוא עסק בעריכת עלון הקבוצה ותרם רבות מניסיונו החינוכי ומשיקול דעתו.
היה מזכיר בבית החינוך ובבית-ירח, ומצא את מקומו בהנהלת בית הספר.
גרשון היה איש ספר ומספרים. העקביות והנאמנות לקיים בגופו את מה שהאמין בו היה נר לרגליו.
השאיר אחריו את חוה אשתו, ואת ילדיו אמנון, אמוץ, רותי, מיכל, דוידי וגדעון.

יהי זכרו ברוך