נולד בישראל בט”ז בחשון תרצ”א 7 בנובמבר 1930
נפל בט”ז אייר תשי”ג 1 במאי 1953

ארנון, בנם בכורם של עליזה ויצחק, נולד בירושלים והגיע לדגניה בטרם מלאה לו שנה, ילד עם תלתלי זהב ארוכים וחיוך מלבב.
היה לו חוש הומור ושכל מבריק, ילד ער, פיקח, בעל לב רגיש, חבר טוב, תמיד במרכז החברה בזכות אישיותו הרבגונית. למד בבית החינוך, והיה במחזור הראשון שסיים את בית-ירח.
הוא הצטיין במתמטיקה ובהיסטוריה, בכימיה ובספרות, הרבה לקרוא וסחף את הסובבים אותו בסיפוריו.
היה צוחק ובוכה כשקרא את שלום עליכם, וחיבב את סיפוריו על בני גילו.
אהב מוזיקה, למד לנגן בכינור, והשתתף בתזמורת הסימפונית של עמק הירדן.
במלחמת השחרור, והוא נער שרק סיים את לימודיו, נשלח למשטרת גשר הנצורה, שהורעשה באש תותחים ומקלעים. כשהתקרבו הטנקים הירדניים לבניין המשטרה נותק הקשר האלחוטי. ארנון עלה על גג המשטרה ואותת בדגל לקיבוץ גשר כדי להזעיק עזרה.
שם, במשטרת גשר, הגיעה אליו הידיעה על מות אביו, שנפל בקרב על משטרת צמח.
ארנון התעניין בחיי המשק והיה מעורה בכל הנעשה בו. הצטיין בעבודתו כטרקטוריסט, היה פעיל בחיי הספורט ובין אלה שבנו את מגרש הכדורסל. מגרש זה, שטרח רבות להקמתו, נקרא לאחר מותו “מגרש ארנון”.
בהתגייסו לצה”ל היה ברור לו שהוא הולך לטיס בעקבות יצחק אביו, שהיה מראשוני הטייסים של “חברת אווירון”. ואמנם סיים קורס טיס ושירת כנווט בחיל האוויר.
הוא נהרג עם חברו, דודו אברמסון, בהתרסק מטוסם בהר כנרת.
בן 22 היה בנפלו.
השאיר את אמו עליזה ואת אחיו: משהל’ה, רחלי ועמליה.

יינון זכרו לעד