נולדה בפולין בי’ חשוון תרפ”ג 1 בנובמבר 1922 עלתה לארץ בשנת 1925 הגיעה לדגניה בשנת 1938 נפטרה בי’ כסלו תשס”ג 5 בדצמבר 2003
חיה נולדה לאביה זאב ולוולה מרינברג ולאמה רישקה טיקוצקי למשפחת ד’אקוסטה.
משפחתה עלתה ארצה עם העלייה השלישית. אביה, אמה וארבעת ילדיהם.
עם עלותם ארצה התיישבו על גבול יפו. בחיסכון של פרוטה לפרוטה קנו אדמה בשכונת בורוכוב, היום גבעתיים, לשם העביר האב את הצריף שלהם, ושם עיבד משק עזר, כפי שהיה נהוג בימים ההם.
אמה של חיה חלתה במחלה קשה ואושפזה בירושלים. לפני מלאת לחיה 7 שנים נפטרה האם וחיה עם אחיה יעקב, נשלחו מחוץ לבית: חיה נמסרה לבית היתומות ויינגרטן בירושלים ואחיה נשלח לבית היתומים לבנים דיסקין. בבית היתומים לא רוו נחת ורק אחרי 3 שנים התאחדו ועברו לכפר הילדים “מאיר שפיה”. בבית נשארו אחותה הגדולה ממנה ב 7 שנים מרים ומלכה אחותה הצעירה ממנה בשנתיים.
בשפיה עברו עליה שנות ילדות ונערות זכורות לטוב. הייתה חברה, הייתה מוזיקה, היו מורים טובים והייתה הרגשת משפחה.
בתשרי תרצ”ט 1938 הגיעה חיה בת ה-16 לדגניה עם קבוצת הכשרה, שמגמתה הייתה להקים קיבוץ חדש. היעד היה קיבוץ גזר, אבל חיה נשארה בדגניה. ב-1940 התחתנה עם עובד פלמוני. נולדו להם יאיר, לאה, יותם ודקלה.
בהיותה חניכת שפייה זיקתה הראשונה הייתה לטבע ולחקלאות. היא עבדה הרבה בגן הירק ובמשתלה ולא ויתרה גם על חוג המנדולינות.
כשהתחילה לעבוד בבתי הילדים נתגלו כישוריה הפדגוגיים המצוינים. הייתה לה אינטואיציה מופלאה ורגישות לילדים. עמדו לה ניסיונה כאמא וקשב עמוק ליועצים שהדריכו אותה. במשך השנים אחר כך, הייתה גננת ומורה, מרכזת חינוך, ועסקה בהוראה מתקנת.
בשנת 1984 החליטה חיה לפרוש מתפקידה בחינוך וקבלה עליה תפקיד חדש במרפאה של דגניה. במשך 9 שנים היתה מזכירה רפואית. כשפרשה עברה לעבוד בארכיון.
לא קלים היו חייה אך שזורים בשמחות בהישגים ובסיפוק.
חיה נפטרה אחרי מחלה קשה וכואבת. השאירה אחריה את עובד בעלה ואת ילדיה הנכדים והנינים.
יהי זכרה ברוך
