נולד  בכ’ו אדר א’ תרע”ט 26 בפברואר 1919 עלה לארץ ב-1923 הגיע לדגניה ב-1932 נפטר בי’ב כסלו תשס”ז 3 בדצמבר 2006

עובד נולד בצ’רנוביל שבאוקראינה, בן בכור למנוחה הגננת וליעקב המורה.
היה זה בית ציוני, ועם עובד הילד דברו ההורים רק עברית. כאשר מלאו לו 4 שנים עלתה המשפחה ארצה. לאחר פרק זמן קצר שבו שהו בשכונת בורוכוב שבתל אביב הגיעה המשפחה לנהלל, לאחר שהוצעה לאביו משרת מורה.
עובד היה בין תלמידיו ואביו הקפיד עמו כבתלמידיו האחרים. כשהיה בן שלוש עשרה הגיע עובד לדגניה עם הוריו ואחותו צפירה. המעבר שימח את עובד מאוד. עד מהרה למד לשחות בירדן והשתלב יפה בחברת הילדים. בבית החינוך שבו למד היה אחראי על הפרדס.
בתום לימודיו שם המשיך ללמוד עם חבריו ב”כיתות המשך”, מין תיכון קטן בימים שלפני יסוד בית-ירח.
בכך תמה השכלתו הפורמאלית של עובד, אבל הוא הוסיף ללמוד כל ימיו לפי שלא היה גבול לסקרנותו. מן העיתונות, הרדיו ומהרצאות הרחיב את ידיעותיו, ובתחומים רבים הן עלו על הלימוד הפורמלי.
את מעגל חיי העבודה שלו התחיל עובד בן השבע עשרה ב”ירק” – המספוא של אז. הוא עבד עם צבי ליס וממנו למד לקצור תלתן בחרמש.
מן ה”ירק” עבר לבננות. השנה היא 1936 והבננות הן הענף המרכזי של דגניה. עובד התמיד בענף במשך עשרים וחמש שנה ובמהלכן היה גם חבר במזכירות הארצית של מחלקת הבננות בארגון מגדלי הפירות.
ב-1940 נשא לאשה את חיה ונולדו להם: יאיר, לאה, יותם ודקלה.
בתחילת שנות ה-60, יצא להדריך בתנועת הצופים כדי להביא לדגניה גרעין נח”ל. על הצלחתו קבל את אות השרות המוזהב מנשיא הסתדרות הצופים.
בשנת 1965 נטל חלק בהקמת ענף חממות הורדים.
עובד היה פעיל בועדות השונות בדגניה ובתחילת שנות ה-70 כיהן כמזכיר.
בשנת 1972 נכנס לעבוד בענף הנוי שבו התמיד עד יומו האחרון. והיום שדרת הפקאנים נשארה מיותמת…
על חיי הקבוצה אמר עובד: “זו צורת חיים המעודדת את הטוב שבאדם ומדכאת את השלילה שבו. היא לא מנוגדת לאופי האדם, היא מעלה את האדם”. והמשיך ואמר: “אף פעם איני מחפש לאן נושבת הרוח, זה לא מעניין אותי בכלל. אותי מעניין לאן צריכה הרוח לנשוב”.
עד יומו האחרון השתלב ב”ביתנו”, היה חבר מקהלה ותלמיד פעיל בחוגים השונים.
השאיר אחריו את ילדיו ובני משפחותיהם.

יהי זכרו ברוך