נולד בארה”ב כ”ט באייר תרפ”ב 27 במאי 1922 עלה לארץ לדגניה בתשכ”ח 1968 נפטר בח’ חשוון תשמ”ה 3 בנובמבר 1984
שמשון בנם של יטע ופנחס, היה בן למשפחה שהיגרה מאוסטריה לארצות-הברית. הוא נולד בפנסילבניה, בעיירה שחיו בה יהודים מעטים.
ב-1949 עלה שמשון עם הוריו ועם אחותו שרה לארץ, אך עקב גילם המבוגר של הוריו ובעיות הבריאות שלהם נאלצה המשפחה לחזור לארצות-הברית, לשכונה יהודית בלוס אנג’לס.
את חיה אשתו פגש באוניברסיטה היהודית בלוס-אנג’לס, שם למדו שניהם היסטוריה יהודית, יהדות ועברית. הם נישאו בשנת 1951. חיה ושמשון היו ציונים נאמנים, וב-1968, לאחר שנים של כיסופים לארץ ולאחר מות הוריו של שמשון החליטו לעלות לישראל. בסיועו של שליח “הבונים” בארצות-הברית הגיעו לדגניה עם ארבעת ילדיהם: שרון, פנחס, שמואל ודבי.
חבלי הקליטה וההסתגלות לחברה היו קשים, אבל שמשון וחיה היו מוכנים לכל מאמץ שהחיים החדשים בארץ ובדגניה דרשו מהם ומילדיהם, ולא נרתעו מעבודה קשה. לימוד השפה העברית היה קשה במיוחד לשמשון, והוא נשלח לאולפן לעברית כדי לעזור לו ברכישתה.
את עבודתו בדגניה החל במטעי הזיתים והתמרים. לאחר תקופה קצרה עבר לעבוד בלול, ובדאגת אב טיפל באפרוחים ובתרנגולות.
בתקופת מלחמת יום הכיפורים, כאשר מרבית הגברים גויסו למלחמה, שמשון, בעזרת שני בניו, פנחס ושמואל, ניהל את הלול ודאג שהענף ימשיך להתנהל כבשגרה.
שש שנים עבד שם, עד שלקה בלבו ונאלץ להחליף את מקום עבודתו. שמשון עבר לטולגל לעבוד במחסן. ידיעת השפה האנגלית הייתה לו לעזר רב, וגם כאן, עבד בחריצות, בדייקנות ובמסירות האופיניים לו. בשנים האחרונות החריפה מחלתו, אך הוא לא האט את קצב עבודתו ולא נכנע, עד שהוכרע.
איש חרוץ, מסור ונאמן, חלוץ אמיתי.
השאיר אחריו את חיה אשתו ואת בניו שרון, פנחס, שמואל ודבי ובני משפחותיהם.
יהי זכרו ברוך
