נולד בליטא בכ’ז אלול תרע’א 20 בספטמבר 1911 עלה ארצה בשנת 1949 הגיע לדגניה בשנת 1955 נפטר ביז תשרי תשנ”ט 7 באוקטובר 1998

שלמה בנם של חנה ויוסף-אליהו, היה קרוב לנושא החקלאות עוד בילדותו. המשפחה גרה בכפר לא רחוק מקובנה ועיבדה את האדמות שחכר אביו.
בהיותו בן 15 עבר עם הוריו, שתי אחיותיו (אחת מהן – אמא של רחל לוי) ושלושת אחיו  לברזיל בעקבות תכנית ההתיישבות של ייק’א. (שתי אחיות נוספות שהו בארה”ב).
שלמה היה הבן היחיד במשפחתו הענפה שנשאר חקלאי ובעל חווה בת 600 דונם.
בהיותו בן 30 נשא לאשה את שרה שבאה ממשפחה ציונית. ונולדו להם פלורה ואברהם. את ההכרזה על הקמת מדינת ישראל שמעו בברזיל והחליטו לעלות ארצה- “ארץ זבת חלב ודבש” שהובטחה ליהודים.
התקופה בארץ – סוף מלחמת השחרור. הם שוכנו במעברת אוהלים והיו ממקימי מושב “גני יוחנן” הסמוך ל”מזכרת בתיה”, כאן נולדה בתם עליזה.                   שלמה גדל חיטה וירקות שעל איכותם קבל פרס. בנה את מסילת הרכבת בין נען לבאר-שבע.
עבד בפרדסים הסמוכים לרחובות ושם פגש את אלי הופמן אשר שיכנע אותו להצטרף לדגניה, וכאן נולדה רבקה.
שלמה עבד רוב שנותיו בחקלאות, במטעי הקיבוץ – כרם, אבוקדו ותמרים. בשנותיו האחרונות עבר לעבוד במפעלון.
איש נעים הליכות, חרוץ וצנוע.
את השעות שלאחר העבודה הקדיש לאשתו לילדים, וברבות הימים גם לנכדיו.

יהי זכרו ברוך.