נולדה באוקראינה בו’ בטבת תר”ן 29 בדצמבר 1889 עלתה ארצה לדגניה בניסן תרפ”ב 1922נפטרה בכ”ג שבט תשל”ב 8 בפברואר 1972

פנינה נולדה בעיירה הורושקי שבפלך ווהלין למשפחה ברוכת ילדים.
אביה עסק במסחר. המשפחה לא הייתה עשירה, אבל התפרנסה בכבוד.
בילדותה למדה בבית הספר הממלכתי הרוסי שבעיירה, ולאחר לימודיה בבית הספר הרוסי המשיכה בלימודים כלליים אצל מורים פרטיים והתכוננה לבחינות ממשלתיות.
היא מימנה את לימודיה על ידי הוראה בבתי הספר היהודיים והייתה חברה בקבוצת צעירים וצעירות שעסקו גם הם בהוראה.
החבורה הייתה ציונית ונהגה להתכנס לשיחות, לדיונים ולטיולים.
בחוג זה הכירה את קיפניס. בסוף שנת 1913 עזב קיפניס את רוסיה ועלה ארצה. הוסכם ביניהם שלאחר שיסתדר בארץ תצטרף אליו פנינה.
מלחמת העולם הראשונה הפרידה ביניהם. פנינה למדה אז בקייב, בבית הספר לאחיות מיילדות, גמרה את הקורס, שנמשך שלוש שנים, ועבדה בבית חולים ממשלתי.
בשנות המלחמה ניתק הקשר בינה לבין קיפניס, ורק לאחר המלחמה חידשו אותו, ופנינה החליטה לעלות ארצה.
לפני הפסח תרפ”ב עלתה פנינה ארצה באמצעות הסרטיפיקט שקיבלה והגיעה לחיפה, ומשם ישר לדגניה. כשהגיעה לחיפה ציפתה לפגוש את קיפניס, אולם הוא לא הרשה לעצמו להפסיד יום עבודה כדי לבוא לפגשה וביקש מחבר דגניה שנמצא בחיפה לקבלה. האכזבה הייתה גדולה.
בדגניה נישאו, ונולדו שלושת ילדיהם: ריבה, יונתן ואסף.
למרות המצוקה בחיי היום יום קיבלה פנינה על עצמה באהבה את עול העבודה הפיזית – עשר שעות ביום, בחום הלוהט של עמק הירדן, עבדה בשדה, ולא התלוננה. תמיד הייתה ערה לענייני הכלל והחברה.
חייה בדגניה היו חיים של עשייה שקטה, חריצות והתמדה.
היא טיפלה זמן רב בילדי הגיל הרך והתמידה שנים כמבשלת לפעוטות.
המילה שלה בענייני תזונת הילדים הייתה מקובלת על כל החברים. המטבח של פנינה היה לשם דבר. מטפלות הלכו, ילדים גדלו, ומטבחה של פנינה נשאר תמיד.
הוא היה ממוקם בחדר נפרד, בקומה התחתונה של הבית הגדול, ליד ה”טיפול”.
על אף עבודת הבישול נראתה תמיד מטופחת. סינרה לבן, שערותיה אסופות בפקעת על עורפה, ויופיה שובה עין.
צניעותה ואצילות רוחה לא עזבוה עד מותה.
השאירה אחריה את קיפניס, את שלושת ילדיהם ובני משפחותיהם.

יהי זכרה ברוך