נולד בגרמניה בי”ט בתמוז תרס”ט 8 ביולי 1909
עלה ארצה בשבט תרצ”ד ינואר 1934
הגיע לדגניה בכ”ה בסיון תשי”ט 1 ביולי 1959
נפטר בב’ סיון תשמ”ט 5 ביוני 1989

נחמיה-היינץ נולד בקניגסברג לרוזה ולגאורג קלבנסקי, בן למשפחה מהמעמד הבינוני.
אביו היה יהודי וציוני גאה. אמו שמרה על המסורת היהודית.
למד בבית הספר בעירו עם עוד 22 יהודים, ושם השלים גם את בחינות הבגרות. היה חבר ב”תכלת לבן”, תנועת נוער ציונית שחבריה חיפשו קרבה לטבע וחלמו על עלייה לארץ-ישראל. היה חבר גם ב”מכבי” (בר-כוכבא) ומעמל של בני הנוער, עסק באילוף כלבים בהדרכת המאלף של המשטרה.
לאחר שסיים את התיכון נסע עם רות אחותו לפרייבורג, ושם למד משפטים. אך הוא לא מצא סיפוק בלימודיו אלה ועבר ללמוד הנדסה בברלין. שם השלים תואר ראשון.
עם עליית היטלר לשלטון ברח לליטא, להכשרה ב”החלוץ”, ומשם חזר לקנגיסברג, קיבל אשרה לעלייה ארצה, ובינואר 1934 הגיע ליפו.
ברוך אייזנשטט מגבעת-חיים שלח אותו ל”קבוצת החוגים” ברעננה לחיזוק רוחני.
ביולי 1934 התיישב עם חלק מ”קבוצת החוגים” על יד מעיין-חרוד, ומאוחר יותר הקימה הקבוצה את בית-השיטה במקומה הנוכחי.
הוא חלה בקדחת, אבל המשיך בעבודתו ולא התייאש, עבד כרועה צאן, והסתייע בכלב רועים.
בתקופה זו הכיר את גאולה אשתו. הם נישאו ב-1935 בכפר-יחזקאל. שש בנותיהם נולדו בבית-השיטה: זמרה, אסנת, רותי, יוכבד, דנה ונעמה.
במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, ובמסגרת הבריגדה הגיע למצרים ולאיטליה.
עסק בהובלת נשק לצבא הבריטי ובהברחת נשק להגנה. עד 1945 שירת בצבא הבריטי.
במלחמת השחרור ב-1948 היה נהג משאית, ועלה בשיירות לירושלים.
ב-1952, עם הפילוג בתנועה הקיבוצית, היו נחמיה, גאולה ושש בנותיהם בין אנשי מפא”י מבית-השיטה שעברו לאילת-השחר, וכשקבוצת חברים החליטה לעבור מאיילת-השחר לדגניה הצטרפו גם הם.
בדגניה מילא תפקידים שונים. היה נהג משאית, עבד עם המתנדבים מחו”ל, והיה מראשוני העובדים בטולגל. לבסוף שימש כנהג בית.
אהב לטייל, והשתתף בכל הטיולים והצעדות שנערכו, כשכלבו הנאמן תמיד אתו. אהבתו הגדולה לכלבים והידע הרב בגידולם ליוו אותו תמיד.
בגיל 72 רכש מחשב, ועסק בו בעניין ובהתמדה.
השאיר אחריו את גאולה אשתו, את בנותיו ובני משפחותיהן – נכדים ונינים .

יהי זכרו ברוך