נולד בדרום אפריקה בח’ אדר תרצ”ג 6 במרץ 1933
עלה לארץ והגיע לדגניה בשנת 1962
נפטר בז’ אייר תשס”א 30 באפריל 2001

יבין נולד ביוהנסבורג להוריו ג’ני והארי ולאחיו מצד האם – ליאון. ג’ני היתה מורה לפסנתר והארי היה ספר. בזמן לימודיו באוניברסיטה נפגש עם מנדלה וסלובו שותפו. יבין התגייס לתנועת השחרור האפריקאית והיה פעיל בה.
למד משפטים אבל עבר ללימודי הנדסה וכשסיים עבד כמהנדס חומרים.
דליה ויבין נפגשו בערב מוזיקלי שזמנה מורתה לפסנתר ומאז נקשרו חייהם.
הם נשאו בשנת 1956 ואחרי 6 שנים עלו ארצה עם שלושת ילדיהם גבי, רונית וראובן.
בדגניה נולדו טלי ותרצה.
יבין עבד בבננות, למד עברית באולפן ועבר לעבוד ב”ספן” כמהנדס במשך 14 שנים.
היה בצוות הקמת מפעל התעשייה “טולגל” ולוה את העבודה בו במשך כמה שנים.
יצא לפעילות תנועתית כיזם פרויקטים וכיועץ תעשייה.
יבין חתר להשיג את הערכים החשובים לו: עלייה לארץ ותרומה לחברה ולכן כשעלו ארצה ראו דליה ויבין את הצטרפותם לקבוצה כהתגשמות מאוויו.
דליה מספרת: “יבין היה מתריע באספות על ירידה במוסר העבודה וחשב שכדי לחזק נושא זה יש לפעול בדרך של ‘קנס-פרס’, דבר שלא התקבל ב”קיבוץ הישן”, והיום בשינוי אורח חיינו בעצם מקיימים רעיון זה הלכה למעשה”.
ביומו האחרון, היום המר והנמהר, נהרג בתאונה חזיתית בדרכו מהעבודה הביתה.
השאיר אחריו את דליה אשתו, ואת ילדיו ובני משפחותיהם.

יהיה זכרו ברוך.