נולדה בט’ באדר א’ תשי”א 15 בפברואר 1951 בדגניה משנת תשכ”ב 1962 נפטרה בח’ כסלו תשמ”ג 24 בנובמבר 1982
רחל נולדה באורוגואי למרדכי וללאה לדרפיין נעמן, פליטים שהגיעו ב-1938 מגרמניה.
הם התיישבו בכפר כי רצו להקים לעצמם משק חקלאי, ושם נולדה רחל, בתם השנייה.
בשנת 1962 החליטו לעלות לישראל. לדגניה הגיעו בסוף אותה שנה עם שלוש בנותיהם, שושנה,רחל בת 10 וחניתה. בדגניה נולד תמיר בן הזקונים של המשפחה.
רחל השתלבה בחברת הילדים, ויחד אתם למדה בבית החינוך המשותף.
בשנת 1970 החליטו ההורים לעזוב את דגניה. רחל סירבה להצטרף אליהם ונשארה בדגניה כילדת חוץ.
לאחר שסיימה את בית-ירח, בשנת 1971, התקבלה יחד עם כל בוגרי י”ב כחברה בדגניה.
כבר בנעוריה התגלו אופיה העקשני וכוח רצונה החזק. היא התגייסה לצבא, ככל בני גילה, ולאחר שסיימה את השירות חזרה לדגניה והתמסרה למימוש חלומה – הריקוד.
היא נרשמה לאולפן למחול בבית רוטשילד בחיפה, ואחרי יום עבודה הייתה נוסעת ללמוד. המאמץ היה גדול. יחד אתה רקדו נערות שלמדו ריקוד מילדות, אבל רחל, בכוח רצונה ובדבקותה, הצליחה בלימודיה. היא רצתה תעודת הוראה. הייתה לה רק תעודת גמר של 12 שנים, ולא תעודת בגרות, שהייתה תנאי לתעודת הוראה, אבל מוריה העריכו את אישיותה ואת הישגיה והעניקו לה את התעודה הנכספת.סיימה כמורה למחול.
בשנת 1974 נישאה רחל לדן שיאון, בן דגניה, טייס. יחד אתו נדדה בין בסיסי חיל האוויר. תחנתם האחרונה הייתה בבסיס חיל האוויר חצור, ורחל לימדה מחול בגני ילדים בסביבה.
בחצור התגלתה כאדם יוזם ובעל כושר ארגון. מדגניה הביאה אתה דגם של חיי חברה וחינוך, שרצתה להנהיג בחצור, ופעלה במרץ להשיגו.
היא התמסרה להקמת פעוטון. הייתה זו פעולה לא קלה. היה עליה לשכנע את הנהלת הבסיס ואת ההורים בצורך להקמתו, היא רכשה את לבם ואת אמונם והשיגה את מבוקשה.
היא דאגה שסדרי העבודה בפעוטון יהיו דומים לאלה בדגניה. רחל קראה לדגניה בית. היא חלמה לחזור לכאן עם משפחתה. לאחר הולדת בתה השנייה, חלתה.
בימי מחלתה הקשים והארוכים התגלתה באצילותה. בכל תקופת מחלתה, הקפידה על הופעה נאה ומסודרת. היא השתדלה לא להכביד על המטפלים בה והייתה אסירת תודה לכל מי שעשה למענה.
.לאחר פטירתה נקרא הפעוטון בו עבדה בחצור, על שמה, “פעוטון רחל”.
נפטרה והיא בת 32. הובאה לקבורה בדגניה.
השאירה אחריה את שתי בנותיה, זהר בת ה-6 ועמית בת השנתיים, את דני בעלה, את הוריה, אחיה ואחיותיה ואת משפחותיהן.
יהי זכרה ברוך
