נולדה בצ’כוסלובקיה בכ”ו כסלו תרפ”ג 11 בדצמבר 1922
עלתה ארצה ב-1946
בדגניה משנת 1952
נפטרה בכ’ סיון תש”ע 8 ביוני 2010
עדינה נולדה בעיר לויצה לאמה גיזלה לבית לאנג ולאביה ברנרד סטרנסקי שנתנו לה את השם – אליצ’ה. אחיה אימרה היה גדול ממנה בשנה.
הילדה אליצ’ה גדלה עם עוד 3 אחים לאצ’י-יצחק, צבי ואפרים, בניה של האם מנישואיה הראשונים. בעלה נפטר וכשנישאה בשנית התייחס אליהם אביה של עדינה כאל בניו והם אף נקראו על שמו אעפ”י ששם משפחתם היה קון.
המשפחה היתה משפחה חילונית שלא התכחשה ליהדותה. משפחה אמידה שהתפרנסה מניהול בית מלון, בית קפה וגם בית קולנוע.
עדינה סיימה את בית הספר העממי הצ’כי אולם המשך לימודיה בגימנסיה נקטע עם כניסת הגרמנים ב-1938. משלא יכלה להמשיך בלימודים עיוניים, למדה לתפור.
עדינה השתייכה לאגודת הספורט “סוקול” שפעלה בעיר והצטיינה בחוגים של כדורגל וכדור-עף.
שניים מאחיה הבוגרים הצליחו לעלות ארצה ואילו אחיה הבכור נלקח לעבודת כפיה ונפטר ברוסיה.
בין השנים 1941 – 1943 חייתה בגטו וב-1944 נלקחה לאושוויץ. לאחר 6 שבועות במקום, הועברה למחנה עבודה בליפשטט שעל גבול צרפת, ועבדה שם ליד מחרטות עד השחרור.
ב-1945 בדרכה לעיר מולדתה עברה את הגשר על הדנובה וזיהתה את אחיה אימרה שישב בעגלה עם קבוצת פליטים. שניהם יחד חזרו ללויצה. שם פגשה את דב ושם נישאו.
ב-1946 עלו ארצה באנייה “יגור”. בנמל חיפה השתלטו האנגלים על האנייה והעבירו אותה לקפריסין. בקפריסין חייה לא היו קלים אולם אחרי 3 חודשים היא ודב היו בין הראשונים שקבלו אישור עליה. בארץ הצטרפו לקיבוץ בית השיטה שבו חי אחיה צבי וסוף סוף הגיעו אל המנוחה והנחלה.
אחיה אימרה לא עלה ארצה. הוא נסע לאוסטרליה ומשם עבר לארה”ב .
ב-1948 נולד צביקי וב-1950 – בני. ב-1951 בגלל הפילוג, עזבו את בית השיטה ועברו לאיילת השחר לכמה חודשים ומשם – לדגניה.
ב-1954 נולד כאן שאולי.
מספר שנים לאחר שהגיעו לדגניה הצטרפה אליהם משפחת ולוורט. יצחק היה בן דודה.
עדינה השתלבה בחיי הקבוצה. הייתה מטפלת, לולנית, קופאית במחסן המצרכים, אולם עיקר עבודתה הייתה התפירה, המקצוע אותו רכשה בילדותה. שנים רבות התמידה בתפירת בגדי ילדים והייתה מאושרת בעבודתה זו.
גם בועדות לא נפקד מקומה והייתה חברה בעיקר בועדת עבודה.
ב-1978 שוב התאכזר הגורל עם מותו של צביקי, הבן הבכור.
ב-1987 נפטר בעלה דב.
האופטימיות של עדינה עמדה לה לאורך כל הדרך ותמיד ציינה את העזרה לה זכתה במשך השנים.
נקלטה מהר בדגניה אבל כל חייה שמרה בלבה פינה חמה לבית השיטה.
עדינה השאירה אחריה את ארלט כלתה וקרן נכדתה, את בניה בני ושאולי ובני משפחותיהם.
יהי זכרה ברוך
