נולד באוקראינה בי”ד בתמוז תרס”א 1 ביולי 1901

עלה ארצה בתרפ”ד 1924 בדגניה משנת תרפ”ז 1927

נפטר בט”ז אב תשנ”ג 3 באוגוסט 1993

שלמה שלום, בן אברהם ויונה קרסנגורסקי, נולד בעיר נייז’ין.
ההורים, שהיו יהודים אורתודוכסים עסקו במסחר. עד גיל 14 למד שלמה ב”חדר” ואז התחיל לעבוד. את השלמת ההשכלה קבל ממורים פרטיים.
שלמה, אחיו ואחותו, היו חברים בתנועות ציוניות וההורים לא עיכבו בעדם.
בגיל 16 הצטרף ל”החלוץ” ושאף לעלות לארץ-ישראל. השלטונות התנכלו לתנועה, ושלמה אף נאסר מספר פעמים עקב חברותו בתנועה הציונית. בגיל 18 גויס לצבא הרוסי, ועבד במחלקה סניטרית בבית חולים צבאי והקדיש את זמנו בעיקר לפעילות תרבותית עם הפרסונל והחולים.
כשהשתחרר מהצבא חזר לעירו, ויצא משם להכשרה במסגרת תנועת “החלוץ”. בתחילה היה בחוות “תל-חי” בקרים, ולאחר זמן עבר לחוות הכשרה ליד קייב. כשלוש שנים שהה בהכשרה בחוות שונות.
בשנת 1924 גבר זרם העלייה לארץ, וגם שלמה וחבריו חיפשו דרכים בלתי לגליות לצאת את גבולות רוסיה. בניסיונות שנמשכו מספר חדשים הצליחו להגיע ללטביה, לנמל קטן קרוב לריגה. בעזרת ההסתדרות הציונית עלו על אנייה קטנה והפליגו לארץ-ישראל, ליפו. שלמה היה חבר ב”חבורת-הדרום”, שחבריה עבדו ברחובות, בגדרה ובנס-ציונה. במסגרת זו עבד כפועל חקלאי שכיר כשלוש שנים, עד שבא לדגניה. לדגניה הגיע בעקבות מרים לבית דויטש שהייתה בת עירו – נייז’ין. הם נישאו והקימו משפחה. פה נולדו בנותיהם יונה, אסתר ומיכל (שנפטרה בהיותה תינוקת).
כפועל חקלאי מנוסה עבד שלמה רוב שנותיו בדגניה בשדה, בפלחה וכן בירקות, אך בעיקר עבד במספוא. היה פעיל ב”הגנה”, והתמסר לתפקידו בכל הרצינות והנאמנות שהיו בו.
בשנות ה-40 ארגנו הבריטים יחידה לשמירה – הגפירים. שלמה, יחד עם יצחק ביטנר ויוסלה גנני התגייסו ליחידה.
בשנת 1952 עבר לעבוד במטעים – תמרים, זיתים וכרמי גפנים, ושם התמיד כמעט עד גיל גבורות.
במשך שנותיו בדגניה היה שלמה פעיל בנושאי בטחון, בפעילות מפלגתית ובועדות שונות.
בשנת 1958 נפטרה רעייתו מרים. אחרי שנים רבות של עבודה במטעים נאלץ להיפרד מהשדה ועבר לעבוד בטולגל, והוא מעיד על עצמו: “המעבר מהשדה והמטע לבית החרושת היה קשה… ”
השאיר את יונה ואת אסתרקה בנותיו, את נכדיו וניניו.

יהי זכרו ברוך