נולדה בדגניה בכח’ טבת תרפ”א 8 בינואר 1921
נפטרה ב ב’ בניסן תשע”ד 2 באפריל 2014

יויה נולדה בדגניה. תאריך לידתה על פי ספרי מרשם האוכלוסין הוא כח בטבת. ואולם כל שנות חייה צוין יום הולדתה בטו בשבט.
יויה, בת רביעית למרים ויוסף ברץ, ממייסדי דגניה, אחות לגדעון, דבורה (דבורקה), עמוס, בתיה (ביה), מיכל ואלי. נולדה לאחר שפרה בעטה במרים שהייתה בסוף תקופת ההריון. רופא שהוזעק מתחנת המשטרה הבריטית שבצמח יילד את מרים. לתינוקת שנולדה ניתן השם יונה,  ואולם עוד מהיותה ילדה כונתה יויה. כך קראו לה כולם עד יומה האחרון.
יויה גדלה בדגניה, למדה בבית החינוך המשותף (מחזור ב’). במלחמת העולם השנייה התגייסה לצבא הבריטי ושרתה כאחות בקהיר.  שם גם פגשה באקראי את הרופא שסייע בהבאתה לעולם (שמו היה ד”ר שפירא).
במלחמת השחרור השתתפה יויה בלחימה בקרב על דגניה. הייתה מוצבת באחת העמדות שבתעלות המגן על הגדר המזרחית של דגניה. פגז שפגע פגיעה ישירה בעמדה, הרג את חברתה יהודית ברקוביץ’.  אירוע זה לא מש מזיכרונה עד לימיה האחרונים.
לאחר קום המדינה יצאה להדרכה בנוער העובד והלומד בתל אביב. לאחר מספר שנים חזרה לעבודה בדגניה. באוקטובר 1956, ערב מבצע קדש, נישאה לאברהם, צעיר אמריקאי משכיל שעלה לארץ והגיע לדגניה. בשנת 1957 נולד בנה רון.
יויה עבדה בגן הירק ולאחר מכן בחממות הוורדים. לאחר חיסולם של שני ענפי חקלאות אלו עברה לעבודה במטבח והייתה האקונומית  שנים רבות. בהמשך עבדה במכבסה ובערוב ימיה במתפרה, בתיקון בגדים לחברים.
בכל שנותיה, ללא תארים ותפקידים רשמיים, הייתה מעורבת בעשייה בדגניה ובעיצוב דרכה ופניה כחברה משתנה.
בנה רון נשא לבשמת, וילדיהם – ארבעת נכדיה, הפכו למרכז עולמה.
בצד המשך הדאגה לתיקון בגדי החברים ולשינויים בדגניה, התמסרה לנכדיה שהביאו לה אושר רב.
בערוב ימיה חלתה ושהתה בבית הסעודי – בית יעל. ב – 11 באפריל 2011 הלך בעלה אברהם לעולמו. לאחר מותו מצבה הבריאותי התדרדר.
זכתה  ליהנות משני נינים, שבקרו בבית יעל עם כל משפחתם ושימחו את ליבה.
10 ימים לאחר שנטמנה באדמת דגניה נולדה נינתה השלישית.

יהי זכרה ברוך.