זהו פוסט בדיקה

הטנק – הקרב בשערי דגניה צמיחתו של מיתוס גבורה: עדויות, סיפורים ומסמכים שעניינם קרב ההגנה על דגניה א’, 20.5.1948 תחקיר ועריכה: יובל שיאוןעזר בתחקיר: אפרים בן צביהביא לדפוס: יחיעם פדןעיצוב גרפי: ברכה אלחסיד-גרומר בהוצאת העמותה להנצחת ראשיתה וראשוניה של דגניה, אם הקבוצות באמצעות הוצאת מלוא בע”מאייר תשנ”ח – מאי 1998

טעם ראשונים 1   דגניה א’ – ליובל השבעים (תרע”א-תשמ”א) לקטו וערכו: יונה בן יעקב ומרים שיאון, דגניה א’   דרכנו היא דרך חדשה: לא דרך הרוח ולא דרך החומר, כי אם דרך החיים.   א.ד גורדון הקדמה תשאלו בוודאי, “שוב ספר על תולדותיה של דגניה? והרי נכתב וסופר בספרים ובחוברות

עץ הפלפל דגניה – בשנות השלושים.מישהו דאג ונטע ליד שער שישים.עץ פלפל ירוק בהיר, (פלפלון בכות)שענפיו העדינים צונחים מטה …נותן הוא צל, ופינה חבויה,בצלו היו יושבות חברות מהסביבה.מחזיקות את עוללן ומחכות …שמרים ברץ תסיים חליבה,ותבוא להיניק את התינוק.אז, האמינו רק בחלב אם, לה – תמיד היה.. ולהן – אין …אך

… רקפת  כתבה: נינה בן משה ינואר 2019       תיקוני מקצב: רותי …ונתחיל משיר של רחל:                    “משחירה אדמה נחרשת, פני המים  — תכלת ואור. מוריקה בשורת הדשא, בחגווי הגבעות , במסתור. ורקפת צנועה מבקשת, להווריד על סלע אפור.” ענווה וצנועה.  הרקפת, לא לוקחת., רק מבקשת… רק סלע אפור במסתור… לכאורה —

אימהלה….ג’וק… ..מה יש לנו עם הג’וק –התיקן, הרי כל כך שקט הוא, זריז ועקשן, נחבא אל מגרות, בחשכת ארונות, לא משאיר סימנים, לא משמיע קולות. אז מה.??. אז מה אם הוא עבר בריצה בסלון.. ….בגלל זה זועקים ? מטפסים על ארון??? מעירים את הבעל “הוא שמה ,הוא שם… קח נעל

אבא לא יכול… ויש לו ילד בן 3 בסך הכל…. ” אבא “. הוא מושך בידו, “קום כבר, נלך לגינה. נעם, החבר שלי ,אמר ש הוא לא יכול מחר “, “אבא,, למה אתה לא קם?? עוד מעט יהיה חושך, ונעם כבר לא יהיה שם…” “מה.. אבא, אתה בוכה?? אבל יש

היה היה בן הכפר  לידו של בן הכפרהמכונה צבר,ראו כי הדבריביא להם שכרכי חרוץ האישוידיו לו רבבנימוסי ישמעאלובשפת ערב.ובן האכרהודה מודהעל הכבודוהבטיח לעמודעל המשמרשל ענייני הכפרמהיום והלאהועל זה נשבע.בחיי אללה. בן הכפר מוכתר ובתור מוכתרמיהר בן האכרוקשרים קשרעם רבי- הכפרהכפר השכן.התהלך עימם בנימוס וחן.וזה הצעירנעשה קרוב וידידלזקני הכפרועל פיו יישק

 רחשי  – לב כי אסבול דומם את יסורי לא אשווע, לא אתחנן: נא משוני, הצילוני מן התהום בזו שקעתי.  לא אתחנן קולי לאמור: תנו לי שמי שמיים, רקיעים שבעה ובמו אל, אל אשר לו אסגוד, לו אתחנן, לו אתפלל ובצל כנפיו אתלונן. את קולי לא חננתי, לא טמאתיו. הוא התפרץ,

דבורה שפרונג צעדה נמרצות על המדרכה לחדר האוכל בערב מוצ”ש. מתחת לזרועה נשאה את הסריגה, שהלכה ולבשה צורה של סוודר. אין כמו אספת חברים לקדם סריגה, בייחוד שהחורף המתקרב כבר הצהיר על כוונותיו ברעם מתגלגל וטפטוף קל. על פניה ניכרו סימני המתח והרצינות שניכרו גם בפניהם של שאר החברים המתקבצים

מרים זינגר   הלורד והטבח זה היה בשנת תרפ”ד-תרפ”ה. שם, בהרי יהודה, התרחש מאורע גדול. אנו כאן, בעמק הירדן, הרגשנו, בדומה לסיסמוגרף, בגלי השמחה של המאורע הזה. על אחד מהרי ירושלים נורתה אבן הפינה לאותו בנין, שנועד להיות היכל הפינה לאותו בנין, שנועד להיות היכל המדע והמחקר העברי. הונח היסוד

מרים זינגר הידד ניצחנו! סיפור על קרבות דגניה ציירה: חוה בא אורח אל הגן! שחור עיניים הקטן; מבט עליז ולב שמח. חביב מאד הוא האורח. מרחוק שב למולדת, ביום בהיר פתח הדלת ואמר: “הריני כאן!” לא בנתיב הים עבר, לא בדרך גיא והר, לא בכבישים, לא בגשרים – בא על

דגניה ובנותיה / אשר גלעד לקראת ציון השנה ה-102 לייסוד דגניה אני מתכוון לפרסם בעלון הקבוצה, בעזרת הארכיון, רשימות קצרות מהעבר. את הרשימות כתבו לבקשתי חברי קיבוצים בשנה האחרונה. בצעירותם, לפני כ-70 שנה, הם היו שנה או שנתיים בהכשרה בדגניה ואז יצאו להקים קיבוץ חדש, למשל: חניתה, מצובה, מעגן מיכאל,

דגניה ובנותיה – הבת ה-11:  נוער עולה ב’ ממייסדי מצובה / אשר גלעד החודש נסעתי לקיבוץ מצובה לחפש ואולי למצוא חברים ותיקים ממייסדי הקיבוץ וחיכתה לי הפתעה. שלושה מהמייסדים עדיין נמצאים במצובה. נפלא. הייתי שואל אותם: “מה אתם זוכרים מהמפגש הראשון שלכם עם דגניה וחבריה, שהיה לפני 77 שנים?” אסתר

מרים זינגר הידד ניצחנו! סיפור על קרבות דגניה ציירה: חוה בא אורח אל הגן! שחור עיניים הקטן; מבט עליז ולב שמח. חביב מאד הוא האורח. מרחוק שב למולדת, ביום בהיר פתח הדלת ואמר: “הריני כאן!” לא בנתיב הים עבר, לא בדרך גיא והר, לא בכבישים, לא בגשרים – בא על

קטע פותח את המדור: אורחות חיים ותרבות בשנות ה-20 המוקדמות של המאה ה-20, דגניה כבר “בת מצווה” נבחרת ועדת תרבות, קטע מהפרוטוקול: “בתחילת פעולתנו סדרנו את העיתונות ואת הספרייה, אך פעולה תרבותית מהי? האם זה חוג לתנ”ך, הרצאה, קונצרט, ידיעת המולדת ספורט או אולי לדאוג לאפשרות לקריאה נוחה של החברים,

?…. לידו של בן הכפר המכונה צבר, ראו כי הדבר יביא להם שכר כי חרוץ האיש וידיו לו רב בנימוסי ישמעאל ובשפת ערב. ןבן האכר הודה מאוד על הכבוד והבטיח לעמוד על המשמר של ענייני הכפר מהיום והלאה ועל זה נשבע. בחיי אללה.           בן הכפר בתור מוכתר ובתור מוכתר

היה היה בן הכפר  לידו של בן הכפרהמכונה צבר,ראו כי הדבריביא להם שכרכי חרוץ האישוידיו לו רבבנימוסי ישמעאלובשפת ערב.ןבן האכרהודה מודעל הכבודוהבטיח לעמודעל המשמרשל ענייני הכפרמהיום והלאהועל זה נשבע.בחיי אללה. בן הכפר מוכתר ובתור מוכתרמיהר בן האכרוקשרים קשרעם רבי- הכפרהכפר השכן.התהלך עימם בנימוס וחן.וזה הצעירנעשה קרוב וידידלזקני הכפרועל פיו יישק

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה. תוכן עניינים תוכן עניינים     פתיחה נינה על הקו, מחפשת סיפורי דגניה מפעם. הבטחתי לנסות – ונראה.   מכמה בחינות הייתי בחירה לא נכונה:   א. בביה”ס הייתי